Don Bosco המייסד
המסדר הסלזיאני בעולם
מייסד החברה של פרנסיס מסאל הקדוש
בשנת 1859 ייסד Don Bosco באופן רשמי את החברה של פרנסיס מסאל הקדוש, שהורכבה בתחילה מקבוצה קטנה של צעירים שהיו שותפים לשליחותו. מטרתם הייתה „כבוד האל וישועת הנפשות”, מתוך מסירות מיוחדת לצעירים.
המסדר התפתח במהירות ופתח בתי ספר, פנימיות, אורטוריות ומפעלי מיסיון. Don Bosco עצמו שלח את המיסיונרים הראשונים לאמריקה הלטינית בשנת 1875, ובכך גילה להט מיסיונרי עז. הממד האוניברסלי של הכריזמה כבר היה נוכח באופק שלו: ישועת הצעירים לא ידעה גבולות גאוגרפיים.
בניו, הסלזיאנים, המשיכו את השליחות שהפקידה ההשגחה בידיו למען הנערים.
בנות מריה עוזרת הנוצרים (FMA)
Don Bosco הבין עד מהרה שמפעלו אינו יכול להצטמצם לנערים בלבד. בשיתוף עם מריה דומניקה מצרלו הקדושה ייסד בשנת 1872 את מוסד בנות מריה עוזרת הנוצרים (FMA), שנועד לחינוך הנוצרי של נערות.
ה־FMA שותפות לאותה רוח ולאותה שליחות סלזיאנית, בגרסתה הנשית. הדבקות במריה עוזרת הנוצרים תופסת מקום מרכזי ברוחניות המוסד. Don Bosco היה משוכנע עמוקות בהתערבותה האימהית של מריה בתולדות הגאולה ובמפעלו. לה הקדיש את הבזיליקה בוולדוקו, אות גלוי להכרת תודתו ולאמונתו.
אגודת מריה עוזרת הנוצרים (ADMA)
הממד המריאני של הכריזמה הסלזיאנית בא לידי ביטוי גם בייסוד אגודת מריה עוזרת הנוצרים (ADMA) בשנת 1869. היא נוסדה כדי לקדם את הדבקות בסעודת האדון ובמריה עוזרת הנוצרים, בשיתוף עם האפיפיור והכנסייה.
בעיני Don Bosco, הדבקות לא הייתה רכיב משני, אלא כוח חינוכי ורוחני. ה־ADMA מייצגת את הפנים ההתבוננותיות והעממיות של הכריזמה הסלזיאנית: רשת של מאמינים התומכים ברוח במפעל החינוכי באמצעות תפילה ועדות נוצרית.
השותפים הסלזיאנים
בשנת 1876 ייסד Don Bosco את איגוד השותפים הסלזיאנים, כיום אגודת הסלזיאנים השותפים. הוא ביקש לשתף את הדיוטות בשליחות הסלזיאנית ולהציע להם דרך השתתפות יציבה ומאורגנת, תוך שהם נשארים במצב חייהם.
השותפים חולקים את רוחו של Don Bosco ופועלים בחברה כשאור של בשורה, במיוחד בתחום החינוכי והמשפחתי. תובנה זו הקדימה באופן נבואי את הערכת מקומם של הדיוטות, שתתפתח במלואה במאה העשרים. Don Bosco הבין שהשליחות למען הצעירים דורשת אחריות משותפת רחבה בכנסייה.
הדרך הרוחנית
רוחניותו של Don Bosco מתאפיינת בתחושה חזקה של נוכחות האל ובהתמסרות מלאת אמון להשגחה. חייו היו מסומנים בחיי סקרמנטים עשירים, בדבקות במריה ובאהבה לסעודת האדון.
המוטו שלו, „Da mihi animas, cetera tolle” („תן לי נפשות, וקח את כל השאר”), מבטא את גרעין עולמו הפנימי: כמיהה עזה לישועת הנפשות והתנתקות מן הנכסים הארציים. הקדושה, בעיניו, לא הייתה שמורה למעטים, אלא הצעה ממשית לכולם, ובמיוחד לצעירים. ידועה אמרתו שהקדושה פירושה „להיות שמחים מאוד” ולמלא היטב את חובות היומיום.
השמחה הסלזיאנית אינה שטחיות, אלא פרי של חיים בחסד ושל התודעה שאלוהים אוהב אותנו. חזון זה חודר לכל המשפחה הסלזיאנית וממשיך להעניק השראה למפעליה החינוכיים.
מורשת חיה
Don Bosco נפטר ב־31 בינואר 1888 בטורינו. הוא הוכרז קדוש בשנת 1934. אולם מפעלו לא תם עם מותו. כיום המשפחה הסלזיאנית, הרואה בו את מקורה, נוכחת בארצות רבות בעולם וממשיכה לשרת את הצעירים באמצעות בתי ספר, אורטוריות, קהילות, מרכזי הכשרה מקצועית, אוניברסיטאות ומפעלים חברתיים.
הכריזמה שלו נותרת עדכנית משום שהיא נטועה בבשורה ומסוגלת לקרוא את אותות הזמנים. בכל צעיר, ובמיוחד בשברירי ביותר, רואים הסלזיאנים והמשפחה הסלזיאנית אדמת קודש, מקום שבו האל כבר פועל.
יוחנן בוסקו הקדוש ממשיך להיות מורה ואב: מחנך נלהב, כומר מסור, מייסד נועז. חייו מעידים שהקדושה אפשרית כאשר מתאחדות אהבת האל ומסירות ממשית לאחים. בדוגמתו מחדשים הסלזיאנים של Don Bosco מדי יום את שליחותם: להיות סימנים ונושאים של אהבת האל לצעירים, ובמיוחד לעניים שבהם.
