פטרון ופטרונים שותפים

המסדר הסלזיאני בעולם

מריה עוזרת הנוצרים, הפטרונית הראשית של המסדר הסלזיאני

המסדר הסלזיאני מכיר במריה עוזרת הנוצרים כפטרונית הראשית שלו. בעיני Don Bosco, הדבקות בבתולה בתואר זה לא הייתה רכיב משני ברוחניותו, אלא ממד מכונן של הכריזמה שלו. הוא עצמו אמר: «היא שעשתה הכול». בביטוי זה מרוכזת התודעה העמוקה שהמפעל הסלזיאני נולד וגדל בהדרכתה האימהית של מריה.

שורשי התואר „Auxilium Christianorum” נטועים במסורת הכנסייה, במיוחד בהקשר של הניסיונות שעבר העם הנוצרי. Don Bosco מאמץ אותו בתקופה שסומנה במתחים פוליטיים ותרבותיים, מתוך שכנוע שמריה ממשיכה לתמוך בכנסייה בדרכה ההיסטורית. עם זאת, דבקותו אינה מתבטאת בצורות פולמוסיות או מתגוננות, אלא באמון של בן, אמון פעיל.

בניית הבזיליקה המוקדשת למריה עוזרת הנוצרים בטורינו, בלב שכונת ולדוקו, נעשתה בהשראתה. המבנה אינו רק אנדרטה אדריכלית, אלא אות גלוי של האמונה: מריה נוכחת בחיי הכנסייה ובמפעל החינוכי. סביב הבזיליקה התפתח מרכז של הקרנה רוחנית, המוסיף למשוך עולי רגל מכל העולם.

בעיני Don Bosco, מריה היא אם ומורה. אם, משום שהיא מלווה ברוך את דרכם של הצעירים, ובמיוחד של העניים והנטושים שבהם; מורה, משום שהיא מחנכת לאמונה, להיענות לרוח ולנכונות לתוכנית האלוהית. בפדגוגיה הסלזיאנית הממד המריאני אינו שולי: לחנך פירושו גם להכניס את הצעיר לקשר של בן עם הבתולה.

הדבקות במריה עוזרת הנוצרים שזורה בקשר הדוק בסעודת האדון. Don Bosco הציע לצעירים דרך רוחנית המבוססת על הסקרמנטים, על וידוי תכוף ועל קבלת לחם הקודש בקביעות. באופק זה, מריה היא המובילה אל המשיח ומעצבת לבבות פתוחים לחסד. אגודת מריה עוזרת הנוצרים (ADMA), שהוא ייסד, נולדה בדיוק כדי לתמוך ברוחניות זו ולקדם את התפילה למען הכנסייה ולמען האפיפיור.

בכריזמה הסלזיאנית, מריה עוזרת הנוצרים אינה רק מושא לדבקות, אלא נוכחות פעילה בשליחות. הסלזיאנים, בנות מריה עוזרת הנוצרים וקבוצות המשפחה הסלזיאנית רואים בה את המדריכה והתומכת בפעולתם השליחותית. חגיגת 24 במאי, חג מריה עוזרת הנוצרים, היא בכל שנה רגע של חידוש השייכות וההתמסרות לה.

בחווייתו של Don Bosco, מריה היא גם דגם של נכונות ושל חריצות. ה„fiat” שלה הופך לדגם של מענה לייעוד. בה מתגלה אמונה ממשית, המגולמת בהיסטוריה, המסוגלת להתמודד עם קשיים בלי לאבד את האמון באלוהים. ממד זה משמעותי במיוחד למסדר הנקרא לפעול בהקשרים המסומנים לעתים קרובות בשבריריות ובעוני.

הרוחניות המריאנית הסלזיאנית היא כנסייתית במהותה. אל מריה עוזרת הנוצרים פונים כאל משענת לעם האלוהים וכאות תקווה לאנושות. חינוך הצעירים, בראייתו של Don Bosco, אינו ניתן להפרדה מחזון רחב ומיסיונרי זה: לעצב נוצרים טובים ואזרחים הגונים פירושו לשלב אותם בתולדות הגאולה המלוות בנוכחותה האימהית של מריה.

כיום, בחמש היבשות, הדבקות במריה עוזרת הנוצרים ממשיכה להיות סימן היכר של הזהות הסלזיאנית. היא מזינה את התפילה, תומכת בשליחות ומחזקת את השיתוף בין חברי המשפחה הסלזיאנית. בחסות פטרונותה מחדש המסדר את הוודאות שהמפעל החינוכי הוא, קודם כול, מעשה האל, שמריה משתתפת בו באהבה אימהית.

 

יוסף הקדוש, פטרון שותף של המסדר הסלזיאני

לצד מריה עוזרת הנוצרים, המסדר הסלזיאני מוקיר את יוסף הקדוש כפטרון שותף. דמותו, השקטה והחרוצה, תופסת מקום משמעותי ברוחניותו של Don Bosco, שהציג אותו כדגם של אמון, חריצות וצייתנות לרצון האל.

יוסף הקדוש הוא האיש הצדיק, שומרו של הגואל ובעלה של מריה הבתולה. בבשורה הוא אינו אומר דבר, אך חייו מדברים: הוא מקשיב, מבחין ופועל. ממד זה של שתיקה פורייה ושל אחריות ממשית מהדהד עמוקות בכריזמה הסלזיאנית, הנקראת לשלב התבוננות ופעולה חינוכית.

עבור מסדר המוקדש לחינוך הצעירים ולהכשרה המקצועית, דמותו של יוסף הפועל מקבלת ערך מיוחד. הוא הנגר מנצרת, המכניס את ישוע אל העבודה האנושית. Don Bosco, שהקפיד על קידומם האנושי של הנערים באמצעות בתי ספר מקצועיים וחניכות, ראה ביוסף הקדוש פטרון טבעי של מפעלי המלאכה וההכשרה.

יוסף הקדוש הוא גם דגם של אבהות. האבהות החינוכית, המרכזית כל כך במסורת הסלזיאנית, מוצאת בו נקודת ייחוס מן הבשורה. לא אבהות סמכותנית, אלא נוכחות צנועה ואמינה, המסוגלת להגן ולהכווין. הרקטור הראשי, כממשיכו של Don Bosco, נקרא לממש ממד זה של אבהות רוחנית בהמשך לדוגמתו של יוסף.

האמון בהשגחה, סימן ההיכר של חיי Don Bosco, משתקף בדמותו של יוסף הקדוש. מול מצבים בלתי צפויים ומורכבים הוא נשען על דבר האל ומבצע בזריזות את מה שנדרש ממנו. במובן זה, יוסף הוא איקונין של היענות לרוח ושל נאמנות בניסיונות.

בהקשר העכשווי, המסומן בתמורות במרקם המשפחתי והחברתי, הצגתו של יוסף הקדוש כפטרון שותף מזמינה את המשפחה הסלזיאנית לגלות מחדש את ערכם של האחריות, השמירה והעבודה בכבוד. השתדלותו מלווה את הקהילות החינוכיות במחויבותן היומיומית למען הצעירים, ובמיוחד השבריריים שבהם.

 

פרנסיס מסאל הקדוש, פטרון שותף ומקור השראה רוחני

החברה שייסד Don Bosco נושאת את שמו של פרנסיס מסאל הקדוש, שנבחר כפטרון וכדגם רוחני. כבישוף ז׳נבה בתקופת הרפורמציה, הצטיין פרנסיס מסאל בענוותנותו, באהבתו הפסטורלית וביכולתו לנהל דיאלוג.

Don Bosco ראה בו את קדוש העדינות וההומניזם הנוצרי. בתקופה שסומנה במתחים ובסכסוכים דתיים, ידע פרנסיס מסאל לשלב תקיפות בתורה עם טוב לב בהליכותיו. סגנון פסטורלי זה השפיע עמוקות על הפדגוגיה הסלזיאנית, המבוססת על חביבות אוהבת ועל שכנוע יותר מאשר על כפייה.

הספר „מבוא לחיי חסידות” העניק ל־Don Bosco דגם של רוחניות הנגישה לכול, שאינה שמורה למנזרים אלא נחווית בתנאי החיים הרגילים. השקפה זו משתקפת בהצעה הסלזיאנית של קדושת הצעירים: קדושה אפשרית, שמחה, המגולמת בחובות היומיום.

פרנסיס מסאל הקדוש מגלם גם את הממד המיסיונרי והתרבותי של הכריזמה. איש הדיבור והכתיבה, הוא השתמש באמצעי התקשורת של זמנו כדי להפיץ את הבשורה. Don Bosco, שהקדיש תשומת לב רבה להוצאה לאור ולעיתונות העממית, זיהה את עצמו בדינמיות שליחותית זו.

כפטרון שותף, פרנסיס מסאל ממשיך להזכיר למסדר שהחינוך הוא מעשה של אהבה פסטורלית. העדינות, הסבלנות והכבוד לעיתותיו של החסד הם יסודות מהותיים בפעולה הסלזיאנית. בדוגמתו מוצאים הסלזיאנים הזמנה מתמדת לשלב להט שליחותי עם ענווה ברוח הבשורה, נאמנות לאמת ותשומת לב לאדם.