סמל

המסדר הסלזיאני בעולם

הסמל הסלזיאני

הסמל הסלזיאני הוא אחד הסימנים המשמעותיים ביותר של זהות המסדר הסלזיאני. אין הוא רק סמל מוסדי, וגם לא סימן שייכות פשוט: זוהי תמצית חזותית של הכריזמה של Don Bosco, של תוכניתו הרוחנית ושל השליחות שהופקדה בידי הסלזיאנים בכנסייה ובעולם.

באמצעות סמליו מבטא הסמל את לב הייעוד הסלזיאני: לחיות למען האל ולמען הצעירים, ובמיוחד העניים והנטושים שבהם, על פי המוטו שבחר Don Bosco: Da mihi animas, cetera tolle — „תן לי נפשות, וקח את כל השאר”.

מקור הסמל
למסדר הסלזיאני, שייסד Don Bosco ב־18 בדצמבר 1859, לא היה בתחילה סמל רשמי. בשנים הראשונות השתמשו בחותם החברה בדמותו של פרנסיס מסאל הקדוש, פטרון המסדר, בליווי כתובת לטינית שזיהתה את החברה הסלזיאנית החסודה. המוטו שהיה בשימוש אז היה: Discite a me quia mitis sum — „למדו ממני כי עניו אני”, ציטוט מן הבשורה התואם לחלוטין את רוח העדינות, הענווה והאהבה הפסטורלית האופיינית לפרנסיס מסאל הקדוש.
הצורך בסמל רשמי הבשיל בשנת 1884, בעת בניית בזיליקת הלב הקדוש ברומא, שהאפיפיור לאו השלושה־עשר הפקיד בידי Don Bosco. הוחלט שראוי להציב את הסמל הסלזיאני לצד סמליהם של האפיפיורים פיוס התשיעי ולאו השלושה־עשר. הטיוטה הראשונה הוצגה ב־12 בספטמבר 1884 על ידי האב Antonio Sala לפני הקפיטול העליון. השרטוט היה מעשה ידיו של הפרופסור Boidi, מורה לשרטוט טכני בקולג׳ San Giovanni Evangelista בטורינו ומשתף פעולה של הסלזיאנים.
התוכנית כבר כללה את היסודות המהותיים של הסמל הנוכחי: העוגן, הלב הבוער, פרנסיס מסאל הקדוש, הכוכב, היער, ההרים, עץ התמר, הדפנה, זר הוורדים, הצלב והמוטו. Don Bosco התערב אישית בכמה פרטים, ובמיוחד החליף את הכוכב שבראש המגן בצלב קורן. הכוכב נשמר בצורת שביט, והוצב מעל הלב.
הסמל הרשמי הופיע לראשונה במכתב החוזר של Don Bosco מ־8 בדצמבר 1885, חג ההתעברות ללא חטא של מריה הקדושה. מאז הוא נותר, במהותו, הסימן ההרלדי של המסדר הסלזיאני.

משמעות כללית
הסמל הסלזיאני מאגד בתמונה אחת את המידות התיאולוגיות, את זכר המייסד, את הזיקה לפטרון החברה ואת הכיוון הרוחני של השליחות הסלזיאנית.
הכוכב, העוגן והלב מסמלים בהתאמה את האמונה, התקווה והאהבה. פרנסיס מסאל הקדוש מפנה אל הסגנון השליחותי של עדינות וטוב לב. היער מזכיר את Don Bosco ואת שורשיו. ההרים מצביעים על הקריאה לקדושה. עץ התמר והדפנה מעלים את הגמול המובטח לחיים של נאמנות, הקרבה ומידות טובות. זר הוורדים מזכיר את יופייה של השליחות ואת עמלה. הצלב, הניצב בראש, מכוון הכול אל המשיח, מקור הייעוד הסלזיאני ותכליתו.

הכוכב: האמונה
הכוכב הוא סמל האמונה, אור המכוון את הדרך. במסורת הנוצרית הוא מרמז על נוכחות המשיח, אור העולם ומדריך האנושות. בסמל הסלזיאני מציין הכוכב כי המפעל החינוכי והפסטורלי אינו נולד מתוכנית אנושית גרידא, אלא מן האמונה באלוהים ומן הרצון להוביל את הצעירים אל המפגש עמו.

העוגן: התקווה
העוגן, הניצב במרכז המגן, מייצג את התקווה. כשם שבחיי הים העוגן מעניק יציבות בין הגלים, כך התקווה הנוצרית תומכת בלב בעת ניסיונות, עמל ואי־ודאות של ההיסטוריה.
במסורת הסלזיאנית, העוגן מזכיר שחינוך הוא תמיד מעשה של תקווה: תקווה באלוהים, בצעירים ובטוב היכול לצמוח גם במצבים השבריריים ביותר.

הלב: האהבה
הלב הבוער הוא סמל האהבה הפסטורלית. הוא מזכיר את אהבתו הלוהטת של המשיח ואת המסירות העצמית הטוטלית שאפיינה את חייו של Don Bosco.
השליחות הסלזיאנית אינה נולדת קודם כול מתוך ארגון, אלא מתוך לב הבוער למען האל ולמען הצעירים. הלב שבסמל מבטא אהבה ממשית, פעילה, חינוכית ומיסיונרית, המסוגלת להתקרב במיוחד אל העני, הבודד או הנטוש.

פרנסיס מסאל הקדוש
דמותו של פרנסיס מסאל הקדוש מזכירה את פטרון המסדר. Don Bosco רצה שבניו ייקראו סלזיאנים דווקא כדי לקשור אותם לטוב הלב, לעדינות, לסבלנות ולאהבה השליחותית של הבישוף הקדוש של ז׳נבה.
הנוצה והדף המלווים את דמותו מזכירים גם את חשיבותה של שליחות הדפוס, של הקריאה הטובה ושל הפצת התרבות הנוצרית בקרב העם. Don Bosco ייחס ערך רב לתקשורת ורצה שגם המילה הכתובה תהיה כלי לבשורה ולחינוך.

היער
היער הממוקם בחלקו התחתון של המגן מרמז ישירות לשם משפחתו של המייסד („bosco” פירושו יער באיטלקית). אך אין זה רק רמז לשם. הוא מפנה אל שורשיו הצנועים וההשגחתיים של Don Bosco, אל מוצאו הכפרי, אל פשטות משפחתו ואל ההיסטוריה הממשית שממנה נולדה השליחות הסלזיאנית.
ביער נשמר זכר הראשית: ייעוד שהבשיל בעוני, בעבודה, באמונה פשוטה ובחלומות שמאת האל.

ההרים
ההרים המתנשאים מאחורי היער מציינים את פסגות השלמות הנוצרית שאליהן נקרא כל סלזיאני לשאוף. במסורת המקראית והרוחנית, ההר הוא מקום המפגש עם האל, דימוי של עלייה, של היטהרות ושל קדושה.
בסמל הסלזיאני הם מזכירים שהשליחות החינוכית אינה יכולה להיפרד מן החיים הרוחניים. הסלזיאני נקרא לקדושה בלב השליחות עצמה, כשהוא חי את הקדשתו בין הצעירים ולמענם.

עץ התמר והדפנה
עץ התמר והדפנה, השזורים בבסיס המגן, הם סימנים של ניצחון, נאמנות, הקרבה ותהילה. התמר מזכיר את המרטיריון, את ההתמדה ואת ניצחון המשיח על המוות. הדפנה, הירוקה תמיד, היא סמל של כבוד, שלום ונצחיות.
יחד הם מראים שהחיים הסלזיאניים נושאים פרי כאשר הם ניתנים במתנה. הפוריות השליחותית נולדת מתוך נאמנות, הקרבה ונכונות לכלות את החיים למען טובת הצעירים ולמען מלכות האל.

זר הוורדים
זר הוורדים הניצב בראש המגן מזכיר את יופיו של הייעוד הסלזיאני ובה בעת את דרישותיו. אפשר לקרוא אותו לאור החלום המפורסם על סוכת הוורדים: הוורדים מציינים את השמחה, את ההבטחה ואת הפוריות של השליחות; הקוצים מזכירים את העמל, את ההקרבה ואת הסבלנות הנדרשים כדי לחיות אותה בנאמנות.

השליחות הסלזיאנית מוארת ושמחה, אך אינה נטולת צלב. Don Bosco מלמד להחזיק בשני הממדים יחד: יופייה של המתנה ומחירה של האהבה.

הצלב
בראש הסמל ניצב הצלב הקורן. אין הוא קישוט גרידא, אלא המרכז הרוחני של הסמל כולו. כל יסודות הסמל מוצאים בצלב את משמעותם העמוקה ביותר.
האמונה, התקווה, האהבה, העדינות הסלזיאנית, השליחות החינוכית, העלייה אל הקדושה ומסירת החיים – כולם מכוונים אל המשיח הצלוב והקם לתחייה. הצלב מזכיר שהמפעל הסלזיאני שייך לו וממנו הוא מקבל כוח, אור ופוריות.

המוטו: Da mihi animas, cetera tolle
המוטו Da mihi animas, cetera tolle — „תן לי נפשות, וקח את כל השאר” — הוא התמצית הנעלה ביותר של הרוח הסלזיאנית. Don Bosco רצה אותו בסמל משום שראה בו את תוכנית חייו ואת השליחות שהופקדה בידי בניו.
מילים אלה מבטאות את הבכורה המוחלטת של ישועת בני האדם. הן מבקשות להציב במרכז את הצעירים, את כבודם, את צמיחתם האנושית והנוצרית ואת ייעודם הנצחי. כל השאר — יוקרה, נוחות, אינטרסים אישיים, ביטחונות — נדחק לשוליים.
המוטו אינו נוסחה קישוטית, אלא צוואה רוחנית. הוא מגדיר את לב הייעוד הסלזיאני: להשתייך כולו לאל כדי להתמסר כולו לצעירים.

ערכו של הסמל בימינו
גם כיום שומר הסמל הסלזיאני על כוחו הסמלי במלואו. הוא מזכיר למסדר את מקורו, את זהותו ואת שליחותו. הוא מזמין כל סלזיאני לחיות באמונה, בתקווה ובאהבה; ללכת אחר המשיח בדרך הצלב; לחקות את העדינות השליחותית של פרנסיס מסאל הקדוש; לשמור על לבו של Don Bosco; ולבקש את הקדושה בשירות החינוכי והפסטורלי.
הסמל הסלזיאני אינו רק סימן היכר. הוא זיכרון, זהות ושליחות. זוהי צוואה שהופקדה בידי המסדר ובידי כל השותפים לכריזמה של Don Bosco: לבקש נפשות, לשרת את הצעירים, לתת הכול מתוך אהבת האל.