ממשיכי Don Bosco

המסדר הסלזיאני בעולם

במותו של יוחנן בוסקו הקדוש, ב־31 בינואר 1888, עמדה החברה הצעירה של פרנציסקוס דה סאלס הקדוש בפני אתגר מכריע: לשמור על הכריזמה של המייסד ובה בעת להנחות את התפתחותה בהקשרים היסטוריים שהשתנו מן היסוד. מאז, ממשיכיו בהנהגת המסדר – הרקטורים הראשיים – מילאו שירות של עידוד והנהגה בדרכה של אבהותו הרוחנית של Don Bosco.

על פי החוקה הסלזיאנית, הרקטור הראשי הוא ממשיכו של Don Bosco, האב ומרכז האחדות של המסדר ושל המשפחה הסלזיאנית. שליחותו אינה מתמצה בממד המשפטי של ההנהגה, אלא יש לה משמעות כריזמטית: הוא נקרא לשמור על הזהות הסלזיאנית, לקדם את אחדותה ולכוון את פעילותה השליחית בנאמנות יוצרת לרוח הראשית.

במשך העשורים ליוו ממשיכי Don Bosco את ההתפשטות המיסיונרית של המסדר בחמש היבשות, ותמכו בהשתרשות הכריזמה בתרבויות ובהתאמת המפעלים החינוכיים לצרכים החברתיים והכנסייתיים החדשים. הם הובילו את הסלזיאנים דרך תקופות היסטוריות מורכבות – מן התמורות הפוליטיות באירופה בין המאה ה־19 למאה ה־20, דרך מלחמות העולם ועד לשינויים התרבותיים העמוקים של העולם בן זמננו – ושמרו בתוקף על “Da mihi animas, cetera tolle” כעיקרון מנחה.

שירותם בא לידי ביטוי במיוחד באמצעות הקפיטול הכללי, שהוא רגע השיא של ההבחנה הקהילתית במסדר. במסגרת זו מקבל הרקטור הראשי מן הקפיטול את המנדט לכוון את החיים והשליחות הסלזיאניים בשש השנים הבאות, תוך עידוד השיתוף בין הפרובינציות וקידום האחריות המשותפת של כל האחים.

לצד הממד הפנימי של ההנהגה, מילאו ממשיכי Don Bosco תפקיד חשוב בדיאלוג עם הכנסייה הכלל־עולמית ועם החברה האזרחית. בשיתוף עם יורשו של פטרוס, הם פירשו ותרגמו עבור המסדר את הקווים הגדולים של המגיסטריון הכנסייתי, במיוחד בתחומי החינוך, השירות הפסטורלי לנוער והמיסיון.
קו קבוע בשירותם היה המאמץ לחזק את האחדות והחיוניות של המשפחה הסלזיאנית, הכוללת, מלבד הסלזיאנים של Don Bosco, קבוצות רבות של נזירים ושל הדיוטות. במובן זה הרקטור הראשי הוא אות גלוי לרציפות הכריזמטית, ונקרא לקדם את השיתוף בין ייעודים שונים, שכולם נטועים בחוויה הרוחנית של המייסד.

תולדות ממשיכי Don Bosco אינן רק רצף כרונולוגי, אלא דרך של נאמנות דינמית. בכל תקופה הם פירשו את הצרכים החינוכיים הדחופים של הצעירים, ובמיוחד של העניים שבהם, והציעו הנחיות שעיצבו את זהות המסדר ואת פעילותו.

כך, ברציפות ההנהגה ובריבוי ההקשרים ההיסטוריים, מתגלה חיוניותה של הכריזמה הסלזיאנית: מתנת הרוח אשר באמצעות שירותם של הרקטורים הראשיים ממשיכה להישמר, להעמיק ולהיות מוצעת לדורות החדשים.

להלן רשימת ממשיכי Don Bosco והנתונים הנוגעים להם.

* – ב־24.10.1884 הורה האפיפיור לאו ה־13 ל־Don Bosco למנות לו ממשיך; שנה לאחר שבחר באב Rua ולאחר אישור האפיפיור (24.09.1885), Don Bosco פרסם את בחירתו בפני הקפיטול העליון; הקפיטול העליון הודיע ל־Michele Rua על הירושה בראשות המסדר..