למה הסלזיאנים עושים את מה שהם עושים

המסדר הסלזיאני בעולם

למה? מה המניע?
השאלה “למה הסלזיאנים עושים את מה שהם עושים?” נוגעת בלב הייעוד הסלזיאני. אין היא עוסקת בראש ובראשונה במפעלים, במבנים או בפעילויות – אורטוריו, בתי ספר, מרכזי הכשרה מקצועית, אוניברסיטאות, קהילות קהילתיות (פרוכיות), מפעלים חברתיים וכדומה – אלא בשורש הפנימי שמוליד אותם. הסיבה שהסלזיאנים עושים את מה שהם עושים היא תאולוגית עוד לפני שהיא ארגונית: היא נולדת מתוך חוויה של אלוהים ומתוך קריאה כנסייתית.

1. כי הם מאמינים באהבתו המקדימה של אלוהים
בבסיס עומדת הוודאות שאלוהים אוהב כל אדם, ובמיוחד את הצעירים. הייעוד הסלזיאני מושתת על אמונה זו: כל נער נושא בתוכו תוכנית של טוב – לעתים קרובות נסתרת, לפעמים פצועה, אך ממשית. כך החינוך הופך לשיתוף פעולה עם פעולת החסד.
הסיסמה של Don Bosco – “Da mihi animas, cetera tolle” – מבטאת את התשוקה החינוכית הזאת. אין מדובר באקטיביזם חברתי, אלא במסירות לישועתו השלמה של האדם. הסלזיאנים פועלים בתחום החינוך משום שהם רואים בחינוך מקום מועדף לצמיחה ולקידום אנושי שלם.

2. כי הם חשים שנשלחו אל הצעירים, ובמיוחד אל העניים שבהם
ה”למה” הסלזיאני קשור קשר הדוק להעדפה הנובעת מן הבשורה. השליחות אינה כללית: היא מופנית אל הצעירים, בתשומת לב מיוחדת לאלה החיים במצבים של עוני חומרי, תרבותי או רוחני. בחירה זו אינה נולדת מאסטרטגיה סוציולוגית, אלא מקריאה של המציאות לאור הבשורה.
הצעירים העניים אינם בעיה שיש לנהל, אלא מקום תאולוגי: בהם מתגלה באופן מיוחד קריאתו של ישו. לכן הסלזיאנים בוחרים לשכון בשוליים הקיומיים, לחלוק את חיי היומיום של הנערים ולהציע מרחבים חינוכיים שבהם ירגישו רצויים ומוערכים.

3. כי הם מאמינים בחינוך כדרך לשינוי
הבחירה בחינוך אינה ניטרלית. היא כרוכה בהשקפה אנתרופולוגית ברורה: האדם מסוגל לצמוח, לשאת באחריות ולהיפתח אל הנשגב. השיטה המונעת שפיתח Don Bosco – המושתתת על תבונה, דת וחיבה – מתרגמת השקפה זו למעשה.
הסלזיאנים עושים את מה שהם עושים משום שהם מאמינים שמניעה יעילה יותר מדיכוי, שנוכחות משפיעה יותר מפיקוח, ושהקשר החינוכי הוא המקום שבו נבנה העתיד. להשקיע בבית הספר, בהכשרה המקצועית ובליווי הרוחני פירושו לתרום לבניית חברה צודקת וסולידרית יותר.

4. כי הם רואים את עצמם יורשיה של כריזמה
הסלזיאנים עושים את מה שהם עושים משום שהם יודעים שהופקדה בידיהם כריזמה שרוח הקודש עוררה בכנסייה באמצעות יוחנן בוסקו הקדוש. הכריזמה אינה זיכרון קפוא מן העבר, אלא כוח דינמי המבקש להתממש מחדש בהקשרים ההיסטוריים והתרבותיים השונים.
להיות נאמנים ל־Don Bosco פירושו לפרש ביצירתיות את צורות העוני החדשות של הצעירים, להשתמש בשפות מתאימות ולשכון בסביבות החינוכיות החדשות, ובכללן הדיגיטליות. הנאמנות אינה בחזרה על הצורות, אלא בעקביות עם התובנה המקורית: לאהוב את הצעירים ולהוביל אותם אל המפגש עם ישו.

5. כי הם רוצים “לעצב נוצרים טובים ואזרחים הגונים”
ביטוי זה מתמצת השקפה שלמה על האדם. החינוך הסלזיאני אינו מפריד בין הממד הדתי לממד האזרחי. לעצב “נוצרים טובים” פירושו ללוות אל אמונה מודעת ונחיית; לעצב “אזרחים הגונים” פירושו לחנך לאחריות חברתית, לשמירת החוק, לעבודה ולסולידריות.
ה”למה” של המפעלים הסלזיאניים הוא אפוא גם תרבותי וחברתי. הסלזיאנים משוכנעים ששינוי החברה עובר דרך עיצוב המצפון. לכן הם משקיעים מרץ בבית הספר, באוניברסיטה, בהכשרה המקצועית ובשירות הפסטורלי לנוער.

6. כי הם חווים שהשמחה אפשרית
קו מובהק של הכריזמה הסלזיאנית הוא השמחה. לא שמחה שטחית, אלא העליצות הנולדת מן הבשורה. הסלזיאנים עושים את מה שהם עושים משום שהם חוו שהקדושה אפשרית, והם רוצים להציע אותה לצעירים כדרך מציאותית ומושכת.
הסביבה החינוכית הסלזיאנית – המתוארת לעתים קרובות כ”בית שמקבל, קהילה שמבשרת, בית ספר שמכין לחיים, חצר להיפגש בה” – מבטאת אמונה זו: האמונה אינה מדלדלת את האנושיות, אלא משלימה אותה.

בסופו של דבר, ה”למה” של הסלזיאנים הוא מענה לקריאה. הם עושים את מה שהם עושים משום שהם חשים שאלוהים שלח אותם אל הצעירים; משום שהם מאמינים בכוחו המשנה של החינוך; משום שהם חיים הקדשה העושה אותם לאותות של אהבת ישו; ומשום שהם רואים את עצמם חלק מסיפור כריזמטי הנמשך והולך.
כל מפעל, כל יוזמה וכל פרויקט מוצאים כאן את המניע האחרון שלהם. אין מדובר רק ב”לעשות טוב”, אלא בלהיות, בלב עולם הצעירים, אותות ונושאים של אהבת אלוהים.